Angry BeforePeacefulAfter



Angry BeforePeacefulAfter

Anger

אמר רבי אילעאי בשלשה דברים אדם ניכר בכוסו ובכיסו ובכעסו ואמרי ליה אף בשחקו:
עירובין ס״ה ב:

Rabbi Elai said: In three matters a person’s true character is ascertained; in his cup, i.e., his behavior when he drinks; in his pocket, i.e., his conduct in his financial dealings with other people; and in his anger. And some say: A person also reveals his real nature in his laughter.

Eruvin 65b:2

וִילַמֵּד עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִכְעֹס וַאֲפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו. וְאִם רָצָה לְהַטִּיל אֵימָה עַל בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ אוֹ עַל הַצִּבּוּר אִם הָיָה פַּרְנָס וְרָצָה לִכְעֹס עֲלֵיהֶן כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ לַמּוּטָב יַרְאֶה עַצְמוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס כְּדֵי לְיַסְּרָם וְתִהְיֶה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ כְּאָדָם שֶׁהוּא מְדַמֶּה כּוֹעֵס בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ וְהוּא אֵינוֹ כּוֹעֵס.
משנה תורה, הלכות דעות ב׳:ג׳

One should teach themselves not to get angry, even over a matter which befits anger. If one desires to engender awe in their children and their household, or in the public, if they be at the head of a community, even if they desire to get angry at them so as to bring them back to the good way, they should only act angry in their presence so as to reprove them, but their disposition must remain calm within themselves, even as someone who imitates anger when the time calls forth anger but in reality they are not angry.
Mishneh Torah, Hilchos De’os 2:3

כעס
א. מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ מִכַּעַס, שֹוֹנְאָיו אֵינָם שׁוֹלְטִים עָלָיו.
ב. גַּם יִשְׁכּן בְּבֵיתוֹ, לא יָדוּרוּ אֲחֵרִים בִּמְקוֹמוֹ.
ג. עַל־יְדֵי הַכַּעַס נִתְבַּזָּה.
ד. לא תִּרְתַּח וְלא תֶּחֱטָא.
ה. כָּל הַכּוֹעֵס – חָכְמָתוֹ וּנְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶקֶת, וַאֲפִלּוּ פּוֹסְקִין לוֹ גְּדֻלָּה מִן הַשָּׁמַיִם, מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִגְּדֻלָּתוֹ.
ו. הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹהֵב לְמִי שֶׁאֵינוֹ כּוֹעֵס וּלְמִי שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִיד עַל מִדּוֹתָיו.
ז. הָרַתְחָן – חַיָּיו אֵינָם חַיִּים.
ח. גַּם כָּל מִינֵי גֵיהִנּם שׁוֹלְטוֹת בּוֹ.
ט. וְתַחְתּוֹנִיּוּת שׁוֹלֶטֶת בּוֹ.
י. שְׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ.
יא. וּמְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ.
יב. וּמוֹסִיף טִפְּשׁוּת.
יג. וּבְיָדוּעַ שֶׁעֲווֹנוֹתָיו מְרֻבִּים מִזְּכֻיּוֹתָיו.
יד. כַּעַס אַחַר אֲכִילָה מַזִּיק מְאד.
טו. כַּעַס שֶׁל אִשָּׁה מַחֲרִיב אֶת הַבַּיִת.
טז. עַל־יְדֵי כַּעַס בְּשָׂרוֹ נִכְחָשׁ.
יז. סְגֻלָּה לְכַעַס שֶׁיּאכַל פַּת שַׁחֲרִית.
יח. אָדָם שֶׁאֵין מִתְלוֹנֵן עַל הַבְּרִיּוֹת, יֵהֵא יָקָר בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת.
יט. עַל־יְדֵי שֶׁקֶר בָּא כַּעַס.
כ. מִי שֶׁהוּא כַּעֲסָן, יִדּר נֶדֶר וִישַׁלֵּם תֵּכֶף, עַל־יְדֵי זֶה יְבֻטַּל מִמֶּנּוּ הַכַּעַס.
כא. מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בִּפְנֵי שַׁקְרָן, בָּא לִידֵי כַּעַס.
כב. עַל־יְדֵי קִנְאָה בָּא לְכַעַס.
כג. עַל־יְדֵי כַּעַס מְגָרֶה עַל עַצְמוֹ דִּינִים.
כד. עַל־יְדֵי כַּעַס מוֹלִיד בָּנִים שׁוֹטִים.
כה. עַל־יְדֵי כַּעַס נִתְקַצְרוּ יָמָיו.
כו. סְגֻלָּה לְכַעַס – שֶׁתַּשְׁפִּיל גֵּאִים.
כז. כְּשֶׁלּא יִהְיֶה לְךָ כַּעַס, עַל־יְדֵי זֶה תּוּכַל בְּהִסְתַּכְּלוּתְךָ לְהַכְנִיעַ בַּעֲלֵי־גַּאֲוָה.
כח. מִי שֶׁהוּא כַּעֲסָן, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא אוֹהֵב כָּבוֹד, וַאֲפִלּוּ כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעוֹשֶׂה, אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא בִּשְׁבִיל כָּבוֹד.
כט. הַכּוֹעֵס עַל עָנִי מְכֻבָּד, כְּאִלּוּ הִקְנִיט אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
ל. גַּם נִתְאַלֵּם.
לא. וְנַעֲשֶׂה מְצרָע.
לב. מִי שֶׁמְּשַׁבֵּר אֶת מִדַּת הַכַּעַס, יִזְכֶּה לְשֵׁם טוֹב.
לג. לִפְעָמִים בָּא כַּעַס עַל־יְדֵי מַשָּׂא כְּבֵדָה.
לד. עַל־יְדֵי כַּעַס בָּא עַצְבוּת.
לה. כַּעַס בָּא עַל־יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁאֵינוֹ כָּרָאוּי.
לו. עַל־יְדֵי הַקְפָּדָה אֵין שָׁלוֹם.
לז. עַל־יְדֵי אֲכִילָה נִסְתַּלֵּק הַכַּעַס.
לח. תִּשְׁמר אֶת עַצְמְךָ מִכַּעַס, בְּיוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה לְךָ יְשׁוּעָה.
לט. עַל־יְדֵי צְדָקָה נִתְבַּטֵּל הַכַּעַס.
מ. עַל־יְדֵי הַכַּעַס אִשָּׁה מְקַשָּׁה לֵילֵד.
מא. הַכַּעַס מַפְחִיד אֶת הָאָדָם.
מב. הַכַּעַס מַזִּיק לְהָרְאוּת.
ספר המדות

1. One who guards himself from anger, those who hate him have no dominion over him.
2. Also, he will dwell in his house, and others will not lodge in his place.
3. Through anger, one is humiliated.
4. Do not lose your temper and you will not sin.
5. Anyone who becomes angry; his wisdom and prophetic ability depart. And even if greatness has been decreed for him in Heaven, he is brought down from his greatness.
6. The Holy One Blessed be He loves one who does not become angry and one who does not harbor resentment.
7. A hot-tempered person’s life is not worth living.
8. Also, all sorts of hell reign over (or afflict) him.
9. And is overcome with hemorrhoids (in the shape of figs).
10. The Divine Presence is not important to him.
11. And he forgets his learning.
12. And increases stupidity.
13. And it is certain that his sins are more than his merits.
14. Anger after eating is very damaging.
15. The anger of a woman destroys the house.
16. Through anger one’s flesh becomes emaciated.
17. It is conducive for [avoiding (or possibly: calming)] anger, to eat bread in the morning.
18. One who does not complain about people will be esteemed in peoples’ eyes.
19. Through falsehood comes anger.
20. One with a bad temper should make a pledge and pay it immediately. Through this the anger will be annulled from him.
21. One who gazes at the face of a liar comes to anger.
22. Through jealousy one comes to anger.
23. Through anger one incites upon oneself harsh judgments.
24. Through anger one sires foolish children.
25. Through anger, one’s lifespan is shortened.
26. It is conducive to (dispelling or preventing) anger, that you lower the haughty.
27. When you don’t have anger, through this you will be able, with your gaze, to humble the arrogant.
28. One who has a bad temper, it is certain that he loves honor, and even all the commandments (good deeds) he does, he only does for honor.
29. One who is angry at an honorable pauper, it is as if he taunted G-d.
30. Also, he becomes mute.
31. And becomes a leper.
32. One who breaks the vice of anger will merit a good name.
33. Sometimes anger comes through (bearing) a heavy burden.
34. Through anger comes depression.
35. Anger comes through hisbodidus (seclusion) not carried out appropriately.
36. Through choler, there is no peace.
37. Through eating, anger departs.
38. Guard yourself from anger on a day in which you had a salvation.
39. Through (giving) charity, anger is annulled.
40. Through anger, a woman has difficulty in childbirth (or having children).
41. Anger frightens a person.
42. Anger damages eyesight.
Sefer HaMidos

ג והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. שיראה להם פנים של שמחה כדי שתהא רוח הבריות נוחה הימינו. פי’ אחר והוי מקבל וכו’ שיתרחק ממדת הכעס שהיא מדה רעה עד מאד וינהג עצמו במדת הרצון על דרך שיהיו מרוצין ממנו בני אדם נאה ומקובלת. ועל זה אמרו חז”ל בדרך מוסר תרצה שתחפץ חפץ כזה שלא תחפוץ.
רבינו יונה על פרקי אבות א׳:ט״ו:ג׳

3) “And receive every person with a pleasant countenance”: That he show them a happy face, so that ‘the spirit of creations find pleasure from him.’ Another explanation: “and receive” – that he should distance himself from the trait of anger which is a very bad trait and conduct himself with the trait of good will, in such a way that people will be satisfied with him. [This is] proper and well-accepted. About this our Sages, may their memory be blessed, said in the way of ethical teachings, “Do you want to be liked? Like that which you don’t like.”
Rabbeinu Yonah on Pirkei Avos 1:15:3

Every human being has many dispositions, and everyone is both different and very distant from anyone else: One person may have a violent temper, always angry; but another’s mind is at ease and he is never angry, or if he does feel anger it is a soft anger once in several years. A person may be very haughty, but another has a very humble disposition. A person may have very strong desires, never satisfied; but another may have a very pure heart, not even desiring those few things that the body requires. A person may be very greedy, not satisfied by all the wealth in the world, as it says, “A lover of silver never has his fill of silver” (Koheles 5:9). But another may have modest desires, and is satisfied with the smallest thing even if it is not truly enough for him, and he will not exert himself to acquire what he needs. One suffers hunger in his effort of hoarding and does not eat a cent’s worth of his own without great torture to himself, and another wastes his money with his own hand deliberately. And of such ways are all the rest of the tendencies, as the optimist and pessimist, miser and philanthropist, cruel and merciful, coward and stout-hearted and the like.

Mishneh Torah, Hilchos De’os 1:1

 

שתי קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה אינן דרך טובה ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן ולא ללמדן לעצמו. ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן או מוכן לאחת מהן או שכבר למד אחת מהן ונהג בה – יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים והיא הדרך הישרה
משנה תורה, הלכות דעות א׳:ג׳

Each midda has 2 extremities. It is not a good path nor appropriate to go according to these extremes. … If you find that your nature is leaning towards one of them, or that you are ‘prepared’ for one of them, or you have learned and become accustomed to one of them – he should return himself to the ‘good path’ and go in the good way which is the straight path.
Mishneh Torah, Hilchos De’os 1:3

דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינונית אלא יתרחק מן הקצה האחד עד הקצה האחר והוא גובה לב שאין דרך הטובה שיהיה אדם עניו בלבד אלא שיהיה שפלו רוח ותהיה רוחו נמוכה למאד ולפיכך נאמר במשה רבינו ענו מאד ולא נאמר ענו בלבד… ועוד אמרו בשמתא מאן דאית ביה גסות הרוח ואפילו מקצתה … וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו. ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו או על הציבור אם היה פרנס ורצה לכעוס עליהן כדי שיחזרו למוטב יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים. ואמרו שכל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו. ובעלי כעס אין חייהם חיים
רמב”ם הלכות דעות ב ג

There are qualities which are forbidden for a person to have at all; rather he must distance himself from them to an extreme. Pride or arrogance is one. It is not good enough for a person to simply be humble; rather he should be extremely humble and have an unassuming spirit. Of Moshe our teacher, the Torah did not say that he was “humble,” rather that he was “exceedingly humble”… Moreover, the rabbis said that someone who has even a little bit of arrogance should be ostracized from the community. And a person should teach himself to not get angry, even over something which is worth getting upset about. And if he wants to engender fear in his children or in his community, and he wants to get angry at them in order that they will improve their behavior, he should feign being angry in order to intimidate them, but his mind should always be calm, as one who pretends to be angry but actually is not… The Rabbis said that “a person who gets angry is as if he is serving an idol.” And they said about a person who gets angry — if he is wise, his wisdom departs from him, if he is a prophet — his prophecy departs from him. And if he habitually gets angry — his life is not worth living.
Rambam, Mishneh Torah Hilchos De’os 2:3

תנו רבנן לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה אמרו כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ארבע מאות זוז אמר אחד מהם אני אקניטנו אותו היום ערב שבת היה והלל חפף את ראשו הלך ועבר על פתח ביתו אמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו אמר לו בני מה אתה מבקש אמר לו שאלה יש לי לשאול אמר לו שאל בני שאל מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות אמר לו בני שאלה גדולה שאלת מפני שאין להם אחיות פקחות הלך והמתין שעה אחת חזר ואמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו אמר לו בני מה אתה מבקש אמר לו שאלה יש לי לשאול אמר לו שאל בני שאל מפני מה עיניהן של תרמודיין תרוטות אמר לו בני שאלה גדולה שאלת מפני שדרין בין החולות הלך והמתין שעה אחת חזר ואמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו אמר לו בני מה אתה מבקש אמר לו שאלה יש לי לשאול אמר לו שאל בני שאל מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות אמר לו בני שאלה גדולה שאלת מפני שדרין בין בצעי המים אמר לו שאלות הרבה יש לי לשאול ומתירא אני שמא תכעוס נתעטף וישב לפניו אמר לו כל שאלות שיש לך לשאול שאל אמר לו אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל אמר לו הן אמר לו אם אתה הוא לא ירבו כמותך בישראל אמר לו בני מפני מה אמר לו מפני שאבדתי על ידך ארבע מאות זוז אמר לו הוי זהיר ברוחך כדאי הוא הלל שתאבד על ידו ארבע מאות זוז וארבע מאות זוז והלל לא יקפיד:

שבת לא.

The Sages taught in a baraisa: A person should always be patient like Hillel and not impatient like Shammai. The Gemara related: There was an incident involving two people who wagered with each other and said: Anyone who will go and aggravate Hillel to the point that he reprimands him, will take four-hundred zuz. One of them said: I will aggravate him. That day that he chose to bother Hillel was Shabbos eve, and Hillel was washing the hair on his head. He went and passed the entrance to Hillel’s house and in a demeaning manner said: Who here is Hillel, who here is Hillel? Hillel wrapped himself in a dignified garment and went out to greet him. He said to him: My son, what do you seek? He said to him: I have a question to ask. Hillel said to him: Ask, my son, ask. The man asked him: Why are the heads of Babylonians oval? He was alluding to and attempting to insult Hillel, who was Babylonian. He said to him: My son, you have asked a significant question. The reason is because they do not have clever midwives. They do not know how to shape the child’s head at birth. That man went and waited one hour, a short while, returned to look for Hillel, and said: Who here is Hillel, who here is Hillel? Again, Hillel wrapped himself and went out to greet him. Hillel said to him: My son, what do you seek? The man said to him: I have a question to ask. He said to him: Ask, my son, ask. The man asked: Why are the eyes of the residents of Tadmor bleary [terutos]? Hillel said to him: My son, you have asked a significant question. The reason is because they live among the sands and the sand gets into their eyes. Once again the man went, waited one hour, returned, and said: Who here is Hillel, who here is Hillel? Again, he, Hillel, wrapped himself and went out to greet him. He said to him: My son, what do you seek? He said to him: I have a question to ask. He said to him: Ask, my son, ask. The man asked: Why do Africans have wide feet? Hillel said to him: You have asked a significant question. The reason is because they live in marshlands and their feet widened to enable them to walk through those swampy areas. That man said to him: I have many more questions to ask, but I am afraid lest you get angry. Hillel wrapped himself and sat before him, and he said to him: All of the questions that you have to ask, ask them. The man got angry and said to him: Are you Hillel whom they call the Nasi of Israel? He said to him: Yes. He said to him: If it is you, then may there not be many like you in Israel. Hillel said to him: My son, for what reason do you say this? The man said to him: Because I lost four hundred zuz because of you. Hillel said to him: Be vigilant of your spirit and avoid situations of this sort. Hillel is worthy of having you lose four hundred zuz and another four hundred zuz on his account, and Hillel will not get upset. 

Shabbos 31a

…. המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה
שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד
אמר רבי אבין מאי קראה לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע
שבת ק”ה:

…. One who rends his garments in his anger, or who breaks his vessels in his anger, or who scatters his money in his anger, should be like an idol worshipper in your eyes, 

as that is the craft of the evil inclination. Today it tells him do this, and tomorrow it tells him do that, until eventually, when he no longer controls himself, it tells him worship idols and he goes and worships idols. Rabbi Avin said: What verse alludes to this? “There shall not be a strange G-d within you, and you shall not bow to a foreign G-d” (Tehilim 81:10). What is the strange G-d that is within a person’s body? Say that it is the evil inclination. 

Shabbos 105b

וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אף על פי כן הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה
ברכות כח:

When Rabbi Yochanan ben Zakkai fell ill his students entered to visit him. When he saw them, he began to cry. His students said to him: Lamp of Israel, the right pillar, the mighty hammer, the man whose life’s work is the foundation of the future of the Jewish people, for what reason are you crying? With a life as complete as yours, what is upsetting you?

He said to them: I cry in fear of heavenly judgment, as the judgment of the heavenly court is unlike the judgment of man. If they were leading me before a flesh and blood king whose life is temporal, who is here today and dead in the grave tomorrow; if he is angry with me, his anger is not eternal and, consequently, his punishment is not eternal; if he incarcerates me, his incarceration is not an eternal incarceration, as I might maintain my hope that I would ultimately be freed. If he kills me, his killing is not for eternity, as there is life after any death that he might decree. Moreover, I am able to appease him with words and even bribe him with money, and even so I would cry when standing before royal judgment. Now that they are leading me before the supreme King of Kings, the Holy One, Blessed be He, Who lives and endures forever and all time; if He is angry with me, His anger is eternal; if He incarcerates me, His incarceration is an eternal incarceration; and if He kills me, His killing is for eternity. I am unable to appease Him with words and bribe him with money. Moreover, but I have two paths before me, one of the Garden of Eden and one of Gehinom, and I do not know on which they are leading me; and will I not cry?

Berachos 28b

ריש לקיש אמר כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ממשה דכתיב ויקצוף משה על פקודי החיל וגו׳ וכתיב ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה׳ את משה וגו׳ מכלל דמשה איעלם מיניה

 פסחים סו:

Reish Lakish said: Any person who becomes angry, if he is aTorah scholar, his wisdom departs from him, and if he is a prophet, his prophecy departs from him. The Gemara explains: That if he is a Torah scholar his wisdom departs from him is learned from Moshe, as it is written: “And Moshe became angry with the officers of the host, the captains over thousands and the captains over hundreds, who came from the battle” (Bamidbar 31:14). And what was his punishment? As it is written afterward: “And Elazar the priest said to the men of war who went to the battle: This is the statute of the law, which the Lord commanded Moshe” (Bamidbar 31:21), which proves by inference that this law had become hidden from Moshe due to his anger.

Pesachim 66b

ג וְיֵשׁ דֵּעוֹת שֶׁאָסוּר לוֹ לָאָדָם לִנְהֹג בָּהֶן בְּבֵינוֹנִית אֶלָּא יִתְרַחֵק מִן הַקָּצֶה הָאֶחָד עַד הַקָּצֶה הָאַחֵר….

וְכֵן הַכַּעַס מִדָּה רָעָה הִיא עַד לִמְאֹד וְרָאוּי לָאָדָם שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה עַד הַקָּצֶה הָאַחֵר. וִילַמֵּד עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִכְעֹס וַאֲפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו. וְאִם רָצָה לְהַטִּיל אֵימָה עַל בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ אוֹ עַל הַצִּבּוּר אִם הָיָה פַּרְנָס וְרָצָה לִכְעֹס עֲלֵיהֶן כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ לַמּוּטָב יַרְאֶה עַצְמוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס כְּדֵי לְיַסְּרָם וְתִהְיֶה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ כְּאָדָם שֶׁהוּא מְדַמֶּה כּוֹעֵס בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ וְהוּא אֵינוֹ כּוֹעֵס. אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְאָמְרוּ שֶׁכָּל הַכּוֹעֵס אִם חָכָם הוּא חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ וְאִם נָבִיא הוּא נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ. וּבַעֲלֵי כַּעַס אֵין חַיֵּיהֶם חַיִּים. לְפִיכָךְ צִוּוּ לְהִתְרַחֵק מִן הַכַּעַס עַד שֶׁיַּנְהִיג עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ אֲפִלּוּ לַדְּבָרִים הַמַּכְעִיסִים וְזוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה. וְדֶרֶךְ הַצַּדִּיקִים הֵן עֲלוּבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִין עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים. וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר (שופטים ה לא) “וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ”:
משנה תורה, הלכות דעות ב׳

(3) And, yet, there are certain tendencies which man is forbidden to follow in the middle-way, but must distance himself from extreme to extreme….
So is anger an extremely evil tendency and it is proper for man to remove himself from it to the other extreme. One should teach himself not to get angry, even over a matter which befits anger. If one desires to engender awe in his children and his household, or in the public, if he be at the head of a community, even if he desire to get angry at them so as to bring them back to the good way, he should only act angry in their presence so as to reprove them, but his disposition must remain calm within himself, even as a man imitates, who is angry when the time calls forth anger but in reality he is not angry. The Sages of yore said: “He who yields to anger is as if he worshiped idolatry. They also said: “Whosoever yields to anger, if he be a wise man his wisdom leaves him, and if he be a prophet his prophecy leaves him. Pesachim, 66b. Verily the life of irritable persons is no life.3Pesachim, 113a. C. They have, therefore, commanded to be afar from anger, so that one will train himself not to mind even the things which do cause irritation, for such is the good way. The conduct of the just is to take insults but not give insults, hear themselves flouted but make no reply, do their duty as a work of love, and bear affliction cheerfully. Concerning them the Verse says: “But may those that love Him be as the rising of the sun in his might” (Shofetim 5.31).

Mishneh Torah, Hilchos De’os 2

קיח על הכעס אמרו ז”ל: כל הכועס יהיה בעיניך כאלו עובד עבודה זרה
מסילת ישרים י״א:קי״ח

(118) On anger, our Sages of blessed memory said (Shab.105b, Zohar 3:179): “anyone who becomes angry should be regarded in your eyes as one who worships idols”.
Mesilas Yesharim 11:118

קיח על הכעס אמרו ז”ל: כל הכועס יהיה בעיניך כאלו עובד עבודה זרה
מסילת ישרים י״א:קי״ח

(118) On anger, our Sages of blessed memory said (Shab.105b, Zohar 3:179): “anyone who becomes angry should be regarded in your eyes as one who worships idols”.
Mesilas Yesharim 11:118

קלו) ונדבר עתה מן הכעס. הנה יש הרגזן שאמרו עליו, כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה (זהר בראשית), והוא הנכעס על כל דבר שיעשו נגד רצונו ומתמלא חימה עד שכבר לבו בל עמו ועצתו נבערה.

קלז) והנה איש כזה כדאי להחריב עולם מלא אם יהיה יכולת בידו, כי אין השכל שולט בו כלל והוא סר טעם ממש… והוא קל ודאי לעבור על מיני עבירות שבעולם אם חמתו תביאהו להם, כי כבר אין לו מניע אחר אלא כעסו ואל אשר יביאהו ילך.

קלח) ויש כעסן רחוק מזה והוא שלא על כל דבר אשר יבואהו שלא כרצונו אם קטן ואם גדול יבער אפו. אך בהגיעו להרגיז, ירגז ויכעס כעס גדול והוא שקראוהו חכמים ז”ל (אבות פ”ה): “קשה לכעוס וקשה לרצות”. וגם זה רע ודאי, כי כבר יכולה לצאת תקלה רבה מתחת ידו בזמן הכעס ואחרי כן לא יוכל לתקן את אשר עוותו.
קלט) ויש כעסן פחות מזה שלא יכעס על נקלה, ואפילו כשיגיע לכעס יהיה כעסו כעס קטן ולא יסור מדר

כי השכל אך עודנו ישמור עברתו. והנה זה רחוק מן ההפסד יותר מן הראשונים שזכרנו, ואף גם זאת ודאי, שלא הגיע להיות נקי כי אפילו זהיר איננו עדין, כי עד שהכעס עושה בו רושם, לא יצא מכלל כעסן.

קמ) ויש עוד פחות מזה והוא שקשה לכעוס וכעסו לא להשחית ולא לכלה אלא כעס מעט. וכמה זעמו? רגע ולא יותר, דהיינו, משעה שהכעס מתעורר בו בטבע עד שגם התבונה תתעורר כנגדו, והוא מה שאמרו חכמים ז”ל (שם): קשה לכעוס ונוח לרצות, הנה זה חלק טוב ודאי, כי טבע האדם מתעורר לכעס ואם הוא מתגבר עליו שאפילו בשעת הכעס עצמו לא יבער הרבה ומתגבר עליו, שאפילו אותו הכעס הקל לא יעמוד בו זמן גדול אלא יעבור וילך, ודאי שראוי לשבח הוא.

קמא) ואמרו ז”ל (חולין פט): תולה ארץ על בלימה, אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם פיו בשעת מריבה, והיינו, שכבר נתעורר טבעו בכעס והוא בהתגברותו בולם פיו.

קמב) אמנם, מדתו של הלל הזקן עולה על כל אלה, שכבר לא היה מקפיד על שום דבר ואפילו התעוררות של כעס לא נעשה בו (שבת לא). זה הוא ודאי הנקי מן הכעס מכל וכל.

קמג) והנה אפילו לדבר מצוה הזהירונו ז”ל (שבת לד): שלא לכעוס, ואפילו הרב על תלמידו והאב על בנו, ולא שלא ייסרם, אלא ייסרם וייסרם אך מבלי כעס, כי אם להדריך אותם בדרך הישרה, והכעס שיראה להם יהיה כעס הפנים לא כעס הלב, ואמר שלמה (קהלת ז): אל תבהל ברוחך לכעוס וגו’, ואומר (איוב ה): כי לאויל יהרג כעס. ואמרו ז”ל (עירו’ סה): בשלשה דברים האדם ניכר: בכוסו, בכיסו ובכעסו.
מסילת ישרים י״א:קל״ו-קמ״ג

(136) ANGER: Let us now discuss anger. There is an anger-prone person about whom our Sages said: “whoever gets angry is as if he worships idols” (Zohar Korach daf 179, Rambam De’os 2:3, Shab.105b). This person gets angry on anything that is done against his will. He becomes filled with wrath till his heart is no longer with him and his judgment is lost.

(137) A man like this would suffice to destroy the whole world if he had the ability. For the intellect does not rule over him in the least. He has literally lost his reason just like all the predatory beasts. On him it is written: “you who tears his soul in his anger; shall the earth become forsaken because of you?” (Job 18:4). Certainly, he can easily transgress any sort of sin in the world to which his rage leads him, for he has no other power moving him other than his anger and will go wherever it takes him.

(138) There is another angry type far from this. This person’s wrath is not kindled for everything, small or big, which does not happen according to his will. But when his threshold of anger is reached, he will erupt in great fury. This is what our Sages, of blessed memory, said: “difficult to anger and difficult to appease” (Avos 5:11). This type is also certainly very evil, for great damage may happen through him during his [eruption] of anger, and he will no longer be able to straighten what he has made crooked.

(139) There is another angry type less severe than the previous. He does not come to anger easily, and even if his anger is triggered, it will only be a small anger and he will not stray out of the ways of reason. But he still harbors his angry feeling. This man is less likely to cause harm than the previous types but nevertheless he certainly has not reached Cleanliness, for even Watchfulness he has not yet reached since as long as anger marks an impression over him, he has not gone out of the category of “a person of anger”.

(140) There is another type even less than this. This person is difficult to anger and his anger does not damage and destroy. Rather, it is a small anger. How long does his anger last? It lastsonly an instant and not more. From the time his anger’s natural stirring is roused till the time his understanding rises up against it. This is what our Sages, of blessed memory, referred to saying: “difficult to anger and easy to appease”. Behold, certainly this is a good portion, for it is human nature to be roused to anger and if one overpowers it so that even at the moment of anger itself, it will not ignite much and he overcomes it so that even this small amount of anger does not linger within him for a long time, rather it quickly passes and goes away – he is certainly worthy of praise.

(141) Our Sages of blessed memory said (Chullin 89a):” ‘who hangs the earth on nothing (belima)’ (Iyov 26:7) – [the earth endures on the merit of] one who restrains (bolem) his mouth during a dispute”. Namely, his nature has roused him to anger and through strengthening himself over it, he restrains his tongue.

(142) The level of Hillel the Elder, however, was above all of these for he was not upset for anything whatsoever and not even a stirring of anger roused within him. This is certainly one who is absolutely Clean of anger.

(143) Our Sages of blessed memory warned us to not get angry even for the sake of a Mitzvah (see Shab.34a, 105b), not even a teacher with his student or a father with his son. This is not to say he should not chastise them, rather he should surely chastise them, just not out of anger, but rather, with no other purpose than guiding them along the right path. Any anger that he shows to them should be only of the face not anger of the heart. Shlomo said: “Be not quick in your spirit to be angry [for anger rests in the heart of fools]” (Koheles 7:9) and it is written “For anger slays the fool” (Iyov 5:2), and our Sages of blessed memory said: “in three ways a man is recognized: through his cup, through his wallet and through his anger” (Eruvin 65b).

Mesilas Yesharim 11:136-143

לב) ט֤וֹב אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם מִגִּבּ֑וֹר וּמֹשֵׁ֥ל בְּ֝רוּח֗וֹ מִלֹּכֵ֥ד עִֽיר׃
משלי ט״ז:ל״ב
(32) Better to be slow to anger than mighty, to have self-control than to conquer a city.
Mishlei 16:32
אמר רבה בר רב הונא כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו שנאמר רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזמותיו רבי ירמיה מדיפתי אמר משכח תלמודו ומוסיף טיפשות שנאמר כי כעס בחיק כסילים ינוח וכתיב וכסיל יפרוש אולת רב נחמן בר יצחק אמר בידוע שעוונותיו מרובין מזכיותיו שנאמר ובעל חימה רב פשע
נדרים כ״ב ב:ב׳
Rabbah bar Rav Huna said: Anyone who gets angry, at that moment even the Divine Presence is not important to him, as it is stated: “The wicked, in the height of his anger says: He will not require; all his thoughts are: There is no G-d” (Tehilim 10:4). Rabbi Yirmiyah of Difti said: Anyone who gets angry forgets his learning and increases foolishness, as it is stated: “For anger rests in the bosom of fools” (Koheles 7:9), and it is written: “But a fool unfolds folly” (Mishlei 13:16). Rav Nachman bar Yitzchok said: With regard to one who gets angry, it is acknowledged that his sins are more numerous than his merits, as it is stated: “And a wrathful man abounds in transgression” (Mishlei 29:22). 

Nedarim 22b.

ג)… לְפִיכָךְ צִוּוּ לְהִתְרַחֵק מִן הַכַּעַס עַד שֶׁיַּנְהִיג עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ אֲפִלּוּ לַדְּבָרִים הַמַּכְעִיסִים וְזוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה. וְדֶרֶךְ הַצַּדִּיקִים הֵן עֲלוּבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִין עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים. וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר (שופטים ה לא) “וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ”:
משנה תורה, הלכות דעות ב׳:ג׳
(3)…The Sages have therefore directed that a man should remove from anger, and train himself so as not to take notice even of things provoking; this being the good way. Now the way of the righteous is this: They may be derided, yet they do not deride others; they hear themselves reproached, yet do not reply; they do everything out of love to G-d, and are cheerful in affliction; and with regard to them Scripture says: But let them that love Him be as the sun emerging in its full power (Shofetim 5:31).

Mishneh Torah, Hilchos De’os 2:3

על הכעס אמרו ז”ל: כל הכועס יהיה בעיניך כאלו עובד עבודה זרה.

ונדבר עתה מן הכעס. הנה יש הרגזן שאמרו עליו, כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה (זהר בראשית), והוא הנכעס על כל דבר שיעשו נגד רצונו ומתמלא חימה עד שכבר לבו בל עמו ועצתו נבערה.

והנה איש כזה כדאי להחריב עולם מלא אם יהיה יכולת בידו, כי אין השכל שולט בו כלל והוא סר טעם ממש ככל החיות הטורפות ועליו נאמר (איוב יח): טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ? והוא קל ודאי לעבור על מיני עבירות שבעולם אם חמתו תביאהו להם, כי כבר אין לו מניע אחר אלא כעסו ואל אשר יביאהו ילך.

ויש כעסן רחוק מזה והוא שלא על כל דבר אשר יבואהו שלא כרצונו אם קטן ואם גדול יבער אפו. אך בהגיעו להרגיז, ירגז ויכעס כעס גדול והוא שקראוהו חכמים ז”ל (אבות פ”ה): “קשה לכעוס וקשה לרצות”. וגם זה רע ודאי, כי כבר יכולה לצאת תקלה רבה מתחת ידו בזמן הכעס ואחרי כן לא יוכל לתקן את אשר עוותו.

ויש כעסן פחות מזה שלא יכעס על נקלה, ואפילו כשיגיע לכעס יהיה כעסו כעס קטן ולא יסור מדרכי השכל אך עודנו ישמור עברתו. והנה זה רחוק מן ההפסד יותר מן הראשונים שזכרנו, ואף גם זאת ודאי, שלא הגיע להיות נקי כי אפילו זהיר איננו עדין, כי עד שהכעס עושה בו רושם, לא יצא מכלל כעסן.

ויש עוד פחות מזה והוא שקשה לכעוס וכעסו לא להשחית ולא לכלה אלא כעס מעט. וכמה זעמו? רגע ולא יותר, דהיינו, משעה שהכעס מתעורר בו בטבע עד שגם התבונה תתעורר כנגדו, והוא מה שאמרו חכמים ז”ל (שם): קשה לכעוס ונוח לרצות, הנה זה חלק טוב ודאי, כי טבע האדם מתעורר לכעס ואם הוא מתגבר עליו שאפילו בשעת הכעס עצמו לא יבער הרבה ומתגבר עליו, שאפילו אותו הכעס הקל לא יעמוד בו זמן גדול אלא יעבור וילך, ודאי שראוי לשבח הוא.

ואמרו ז”ל (חולין פט): תולה ארץ על בלימה, אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם פיו בשעת מריבה, והיינו, שכבר נתעורר טבעו בכעס והוא בהתגברותו בולם פיו.

אמנם, מדתו של הלל הזקן עולה על כל אלה, שכבר לא היה מקפיד על שום דבר ואפילו התעוררות של כעס לא נעשה בו (שבת לא). זה הוא ודאי הנקי מן הכעס מכל וכל.

והנה אפילו לדבר מצוה הזהירונו ז”ל (שבת לד): שלא לכעוס, ואפילו הרב על תלמידו והאב על בנו, ולא שלא ייסרם, אלא ייסרם וייסרם אך מבלי כעס, כי אם להדריך אותם בדרך הישרה, והכעס שיראה להם יהיה כעס הפנים לא כעס הלב, ואמר שלמה (קהלת ז): אל תבהל ברוחך לכעוס וגו’, ואומר (איוב ה): כי לאויל יהרג כעס. ואמרו ז”ל (עירו’ סה): בשלשה דברים האדם ניכר: בכוסו, בכיסו ובכעסו.
מסילת ישרים י״א :קלז

 

On anger, our Sages of blessed memory said (Shab.105b, Zohar 3:179): “anyone who becomes angry should be regarded in your eyes as one who worships idols”.

Let us now discuss anger. There is an anger-prone person about whom our Sages said: “whoever gets angry is as if he worships idols” (Zohar Korach daf 179, Rambam De’os 2:3, Shab.105b). This person gets angry on anything that is done against his will. He becomes filled with wrath till his heart is no longer with him and his judgment is lost.

A man like this would suffice to destroy the whole world if he had the ability. For the intellect does not rule over him in the least. He has literally lost his reason just like all the predatory beasts. On him it is written: “you who tears his soul in his anger; shall the earth become forsaken because of you?” (Job 18:4). Certainly, he can easily transgress any sort of sin in the world to which his rage leads him, for he has no other power moving him other than his anger and will go wherever it takes him.

There is another angry type far from this. This person’s wrath is not kindled for everything, small or big, which does not happen according to his will. But when his threshold of anger is reached, he will erupt in great fury. This is what our Sages, of blessed memory, said: “difficult to anger and difficult to appease” (Avos 5:11). This type is also certainly very evil, for great damage may happen through him during his [eruption] of anger, and he will no longer be able to straighten what he has made crooked.

There is another angry type less severe than the previous. He does not come to anger easily, and even if his anger is triggered, it will only be a small anger and he will not stray out of the ways of reason. But he still harbors his angry feeling. This man is less likely to cause harm than the previous types but nevertheless he certainly has not reached Cleanliness, for even Watchfulness he has not yet reached since as long as anger marks an impression over him, he has not gone out of the category of “a person of anger”.

There is another type even less than this. This person is difficult to anger and his anger does not damage and destroy. Rather, it is a small anger. How long does his anger last? It lasts only an instant and not more. From the time his anger’s natural stirring is roused till the time his understanding rises up against it. This is what our Sages, of blessed memory, referred to saying: “difficult to anger and easy to appease”. Behold, certainly this is a good portion, for it is human nature to be roused to anger and if one overpowers it so that even at the moment of anger itself, it will not ignite much and he overcomes it so that even this small amount of anger does not linger within him for a long time, rather it quickly passes and goes away – he is certainly worthy of praise.

Our Sages of blessed memory said (Chullin 89a):”‘who hangs the earth on nothing (belima)’ (Iyov 26:7) – [the earth endures on the merit of] one who restrains (bolem) his mouth during a dispute”. Namely, his nature has roused him to anger and through strengthening himself over it, he restrains his tongue.

The level of Hillel the Elder, however, was above all of these for he was not upset for anything whatsoever and not even a stirring of anger roused within him. This is certainly one who is absolutely Clean of anger.

Our Sages of blessed memory warned us to not get angry even for the sake of a Mitzvah (see Shab.34a, 105b), not even a teacher with his student or a father with his son. This is not to say he should not chastise them, rather he should surely chastise them, just not out of anger, but rather, with no other purpose than guiding them along the right path. Any anger that he shows to them should be only of the face not anger of the heart. Shlomo said: “Be not quick in your spirit to be angry [for anger rests in the heart of fools]” (Koheles 7:9) and it is written “For anger slays the fool” (Iyov 5:2), and our Sages of blessed memory said: “in three ways a man is recognized: through his cup, through his wallet and through his anger” (Eruvin 65b).

Mesilas Yesharim11:137

ג והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. שיראה להם פנים של שמחה כדי שתהא רוח הבריות נוחה הימינו. פי’ אחר והוי מקבל וכו’ שיתרחק ממדת הכעס שהיא מדה רעה עד מאד וינהג עצמו במדת הרצון על דרך שיהיו מרוצין ממנו בני אדם נאה ומקובלת. ועל זה אמרו חז”ל בדרך מוסר תרצה שתחפץ חפץ כזה שלא תחפוץ.
רבינו יונה על פרקי אבות א׳:ט״ו:ג׳

3) “And receive every person with a pleasant countenance”: That he show them a happy face, so that ‘the spirit of creations find pleasure from him.’ Another explanation: “and receive” – that he should distance himself from the trait of anger which is a very bad trait and conduct himself with the trait of good will, in such a way that people will be satisfied with him. [This is] proper and well-accepted. About this our Sages, may their memory be blessed, said in the way of ethical teachings, “Do you want to be liked? Like that which you don’t like.”
Rabbeinu Yonah on Pirkei Avos 1:15:3

שער השנים-עשר – שער הכעס 

הכעס הוא מידה רעה. וכאשר הגרב מחולי הגוף – כן הכעס מחולי הנפש. ואמרו רבותינו (נדרים כב א): כל הכועס – כל מיני גיהנם שולטים בו, שנאמר (קהלת יא י): “והסר כעס מלבך, והעבר רעה מבשרך”. ואין “רעה” אלא גיהנום, שנאמר (משלי טז ד): “כל פעל יי למענהו, וגם רשע ליום רעה”. ולא עוד אלא שתחתוניות שולטים בו, שנאמר (דברים כח סה): “ונתן יי לך שם לב רגז, וכליון עינים ודאבון נפש” – איזה דבר שמכלה העיניים ומדאיב את הנפש? הוי אומר: זה תחתוניות. 

ועוד אמרו רבותינו (שם ע”ב): כל הכועס, אפילו השכינה אינה חשובה כנגדו, שנאמר (תהלים י ד): “רשע כגובה אפו בל ידרוש, אין אלהים כל מזימותיו” (תהלים י ד). ואף משכח תלמודו ומוסיף טיפשות, שנאמר (קהלת ז ט): “כי כעס בחיק כסילים ינוח”; וכתיב (תהלים צב ז): “וכסיל לא יבין”; וכתיב (משלי יג טז): “וכסיל יפרושׂ איוולת”. ובידוע שעוונותיו מרובין מזכויותיו, שנאמר (שם כט כב): “ובעל חמה רב פשע”. ועונשו גדול מאוד, שנאמר (שם יט יט): “גדול חמה – נושא עונש”. 

ואתה רואה בני אדם כשהם כועסים ומחזיקים בכעסן – אינן משימין לבם על מה שעושים, ועושים הרבה עניינים בכעסן מה שלא היו עושים בלא הכעס. כי הכעס מוציא שכלו של אדם מקרבו, עד שמרבה דברי הכעס, ונכנס במחלוקת וקנטורים. לכן אי אפשר שינצל הכעסן מחטאים גדולים. וכן אמר אליהו לרב יהודה: לא תרתח ולא תחטי (ברכות כט ב). ואמרו (ערובין סה ב): בשלושה דברים ניכר האדם, האחד מהם בכעסו. כי בעת הכעס אדם ניכר: אם יתגבר כעסו על חכמתו, ועושה עניינים בעת הכעס בלא הנהגת החכמה – בזה ניכר כעסו. אם תתגבר חכמתו על כעסו, ולא ידבר ולא יעשה מעשה מחמת הכעס, מה שלא היה עושה בלא הכעס – בזה ניכר חכמתו. ואמר החכם: שלושה הקדוש ברוך הוא אוהבן, ואחד מהן: מי שאינו כועס (פסחים קיג ב). ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה (אבות ב ה): לא הקפדן מלמד; כי מרוב כעסו התלמידים יראים ממנו לשאול ספקותיהם פן יכעס עליהם. ואפילו אם שואלים – אין לו לב לפרש לתלמידיו כל הצורך. וגם ישיב להם דרך כעס, ומתוך כך לא יבינו. והתלמידים אפילו שרבן כועס עליהם – ישאלו וידקדקו, ולא יחושו על הכעס ולא יריבו עם רבן. ועליהם דרשו רבותינו (ברכות סג ב: “ומיץ אפים יוציא ריב” (משלי ל לג) – כל הכועס עליו רבו פעם אחת ושתים ושותק, זוכה להבין בין דיני ממונות ודיני נפשות. ואמר מר: אין לך קשה יותר מדיני ממונות ודיני נפשות. 

הכעסן אין לו חן בעיני הבריות, והוא שנוא בעיניהם, ומתוך כך אין מעשיו מקובלים בעיני הבריות. ואפילו אם יש בידו תורה ומעשים טובים – אין העולם למדין ממנו. 

הכעסן הוא כבד על בני ביתו, השומעים תמיד כעסו ותלונתו. וקרוב הדבר לו לבוא לידי תקלה מפני שמטיל אימה יתרה, כמו ההוא מעשה דרבי חנינא בן גמליאל, אשר בקשו בני ביתו להאכילו איבר מן החי (גיטין ז א). 

הכעסן אינו מעביר על מידותיו ואינו מוחל, אך הוא נוקם ונוטר תמיד. הכעס מביא אדם לידי מחלוקת; כשהוא כועס עם חבריו – יריבו עמו והוא עימהם. וכשיש מחלוקת יש קנאה ושנאה. וכבר ידעת רעות המחלוקת, כאשר יתבאר בשער המחלוקת. 

 הכעס מונע לב האדם מכל הטובות. כי כשאדם כועס – אין לו לב לרחם על העניים. ובהשם יתברך נאמר (חבקוק ג ב): “ברוגז רחם תזכור”; וזה רחוק מאוד מדרכי בשר ודם. 

הכעס מבטל כוונת לב האדם בתפילה, ואין שכינה שורה מתוך הכעס. 

כל כעסן לא יהיה חכם גדול. כי הכעס מבריח מלבו חכמתו, שלא יוכל לענות כהוגן ולא יוכיח כהוגן, וכל דבריו לא בהשכל. הכעסן מונע ממנו מוסרים ותוכחות, כי אין אדם רשאי לגלות לו טעויותיו ודרכיו המכוערים, כי כל אדם יפחד ממנו להגיד לו ענייניו כי הוא ירגז עליהם. ואפילו אם יוכיח אותו שום אדם, לא יקבל ממנו מתוך הכעס. כללו של דבר: אין הכעסן מקבל שום מידה טובה אם לא יסיר מלבו הכעס. כמו שאין הכעסן מקבל תוכחה מאחרים, כך אינו יכול להוכיח את אחרים. כי התורה אמרה (ויקרא יט יז): “הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא” – בתחילה תוכיח אותו בנחת ובסתר, ותאמר לו בלשון רכה ותחנונים כי לטובתו אתה אומר לו, ואז לא תקבל עליו חטא. אבל אם תוכיח את חברך מתחילה בקול רעש ובזעם ותבייש אותו, אז תקבל עליו חטא. ואותו חבר לא יקבל תוכחה ממך, כי כן דרך בני אדם: כשאדם בא על חברו בחוזקה – אז חברו מתקשה כנגדו ולא ייכנע תחתיו. ועל זה אמר החכם (קהלת ט יז): “דברי חכמים בנחת נשמעים”. 

וכבר ידעת מהלל ושמאי, שאמרו עליהם אותם שלושת הגרים: קפדנותו של שמאי ביקשה לטרדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה (שבת לא א). הלל מרוב ענווה שהייתה בו – לא היה אדם יכול להכעיסו; כי המונע עצמו מן הכעס קונה מידת הענווה והרחמנות, כי מחרון אף יהיה מידת האכזריות, דכתיב (שמות כב כג): “וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב”. וכן לעולם אצל חרון אף כתיב הנקמה (דברים יא יז): “וחרה אף יי בכם, ועצר את השמים ולא יהיה מטר, והאדמה לא תתן את יבולה”. 

הכעס גורם עזות לאדם, ומחמת הכעס לא ייכנע – וגם לא יודה על האמת. ואמר החכם: כשתרצה לחבר עם אדם – הכעיסהו. ואם יודה לך האמת בשעת כעסו – התחבר לו; ואם לאו – עזוב אותו. 

הכעס מביא לידי טעות; מי לנו גדול ממשה רבינו עליו השלום, שכעס בשלושה מקומות ובא לכלל טעות: כמו שנאמר (ויקרא י טז): “ויקצוף על אלעזר ועל איתמר”; וכתיב (שם פסוק יז): “מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש”. ונאמר (במדבר כ י): “שמעו נא המורים”; וכתיב (שם פסוק יא): “ויך את הסלע”. וכתיב: “ויקצוף משה על פקודי החיל” (שם לא יד); וכתיב (שם פסוק כא): “ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה, זאת חוקת התורה”. מלמד שנשתכחה הלכה ממשה (ויקרא רבה יג א). ועתה הבן: אם כך הגיע למשה רבינו עליו השלום, מה יגיע לכסילים הכועסים? ולכך אמר שלמה (קהלת ז ט): “אל תבהל ברוחך לכעוס”. 

והיזהר בה מאוד, שלא תעשה שום קלקול מתוך כעסך. כי אמרו רבותינו (שבת קה ב): המקרע בגדיו, והמפזר מעותיו, והמשבר כלים בחמתו – יהא בעיניך כאילו עובד עבודה זרה. שכך אומנותו של יצר הרע: היום אומר לו “עשה כך”, ולמחר אומר לו “עשה כך”, עד שאומר לו “עבוד עבודה”זרה” והולך ועושה. ובעבור כן כתיב (תהלים פא י): “לא יהיה בך אל זר” – ואיזה “אל זר” שהוא בקרבו של אדם? הוי אומר: זה יצר הרע. ראה איך היצר הרע מתגבר בעת הכעס. 

ואמר רבי ארבע מידות בדעות (אבות ה יא): נוח לכעוס ונוח לרצות – יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות – יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות – חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות – רשע. 

ואלו ארבע מידות נאמרים נגד הצדיק, כשהוא כועס על הטובים או בענייני העולם. אבל “קשה לכעוס” על עושי עבירות “ונוח לרצות” להם – זו מידה רעה שמתרצה לרשעים. וכל שכן מי ש”נוח לכעוס” על הצדיקים, ו”קשה לכעוס” על הרשעים, ו”נוח לרצות” לרשעים ו”קשה לרצות” לצדיקים – זהו רשע גמור. 

אף על פי שהכעס מידה רעה מאוד, מכל מקום צריך אדם להנהיג עצמו בקצת העתים במידת הכעס. כגון: לייסר הרשעים, ולהטיל אימה על בני ביתו, ולזרוק מוראו בתלמידים. וכשכועס על הרשעים, ישקול כעסו. לפי שאמר משה רבינו עליו השלום על ראובן וגד “תרבות אנשים חטאים” (במדבר לב יד) לכך בן בנו נעשה כהן לפסילים, ואף על פי שלשם שמים כעס. הכל צריך מידה, בכל דרכיו של אדם. ויִראה איך יעשה המצוות, בין בכעסו בין בשחקו.  

אדם שיש בו מידת הכעס, ומכריח את מידתו ומנהגו כאילו אינו מבעלי הכעס, עליו נאמר (משלי טז לב): “טוב ארך אפים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר”. ו”ארך אפים” הוא משלוש עשרה מידות הנאמרים בבורא יתברך. 

אמר החכם: מי שכעסו בו במחשבה, תראה עליו הישוב וההדר. ומי שכעסו עליו שלא במחשבה, תראה עליו השטות. 

עוד אמר החכם: מי שכעסו ורגזו אמיץ – אינו רחוק מן המשוגעים. ומי שרגיל בכעס – חייו אינם חיים, ואינו שמח לעולם. וכיון שאינו שמח – אינו מקבל מאורעותיו באהבה ובשמחה, ואינו מצדיק עליו את הדין, ואינו יכול לעבוד את השם יתברך בשמחה. 

כשאדם שרוי בתענית או כשהוא בשום צרה, אז הכעס מאוד בלבו. לכן בזמנים האלו צריך ליזהר ביותר שלא יכעס. השתיקה מבטלת הכעס, וגם קול נמוך מבטל הכעס. לכן יראה האדם כשכעסו מתגבר עליו, שישתוק או ידבר בנחת, ולא ירים קולו בכעסו. כי המגביה קולו בשעת כעסו – אז יתעורר הכעס, אבל קול נמוך והשתיקה משתיקים הכעס. וגם לא יראה בפניו של אדם שכועס עליו, אלא ידבר עמו בלא ראית פניו, ואז יבריח הכעס מלבו. 

ודע כי גמר שכל של אדם הוא שימשול על כעס, כמו שנאמר (משלי יט יא): “שכל אדם האריך אפו”. הכעס נוטה מאוד אל הגאווה, ואין הכועס נמלט מן הגאווה; וכבר ידעת רעות הגאווה. וראוי לאדם שיתרחק מן הכעס; ואפילו בדבר שראוי לכעוס עליו – יעצור את הרוח ולא יכעס. וכן צריך בעל הכעס לעשות מתחילה, כשיעלה בדעתו שלא יכעס: צריך שלא ירגיש כלל, אפילו הוכה וקולל – לא ירגז ולא יחוש. 

וזה דבר ברור: מי שהוא קפדן הרבה, יותר נוח לו שלא ירגיש כלל. ישתוק ויעצור רוחו לגמרי ממה שיכעס מעט, כי זה אי אפשר לכעסן לעשות; כי אם ימשוך בלבו מעט מן הכעס – לבסוף יכעס הרבה. ומי שרוצה לעצור רוחו מן הכעס, ורוצה להטיל אימה על בני ביתו, ואם הוא פרנס ורוצה לכעוס על הציבור שיחזרו למוטב, כיצד יעשה? יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם, ותהיה דעתו מיושבת עליו בינו ובין עצמו; כאדם שהוא מדמה שהוא כועס בשעת כעסו – ואינו כועס. וכשהוא מראה כעסו, יזהר עליו שלא יעשה כן כשיש לו אורחים עניים, כי הם סבורים שהוא כועס עליהם. לכן יראה עצמו שמח בפניהם. 

ציוו חכמים להתרחק מן הכעס, עד שינהג עצמו שלא ירגיש אפילו בדברים המכעיסים אותו, עד שיעקור הכעס מלבו, וזהו דרך טובה. ודרך צדיקים: הם נעלבים ולא עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, ושמחים בייסורים. ועליהם הכתוב אומר )שופטים ה לא( ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. שבת פח:

אורחות צדיקים י״ב

 

Chapter Twelve: ON ANGER
Anger is a bad quality and just as scurvy is a disease of the body so is anger a disease of the soul. And our Sages have said : “He who loses his temper is exposed to all the torments of hell” (Nedarim 22a) as it is said : “Therefore, remove vexation from thy heart, and put away evil from thy flesh” (Koheles 11:10), and by “evil” they mean Gehinom, as it is said : “The Lord hath made everything for His own purpose, Yes, even the wicked for the day of evil” (Mishlei16:4). And not only this but an angry man is afflicted with piles as it is said : “The Lord will give you there an anguished heart and eyes that pine, and a despondent spirit” (Devorim 28:65). What ill is it that dims the eyes and pains the soul— Surely you will say “Piles”.

Our Sages said further: “He who loses his temper, even the Divine Presence, is unimportant in His eyes (Nedarim 22b), as it is written “The wicked in the pride of his countenance (says) ‘He will not require’, All his thoughts are ‘There is no G-d’ ” (Tehilim 10:4). And it (anger) also causes him to forget his studies of Torah and increases his folly as it is said : “For anger rests in the bosom of fools” (Koheles 7:9) and “A fool will not understand” (Tehilim 92:7), and, “But a fool unfolds folly” (Mishlei13:16). You may be sure that his sins are more plentiful than his merits, as it is said : “An angry man stirs up strife” (Ibid. 29:22) and his punishment is very great as it is said : “A man of great wrath shall suffer punishment” (Ibid. 19:19).

And you often see people who when they are angry and persist in their wrath, are not conscious of what they are doing and do many things in their anger which they would not do if they were free from anger, for anger draws out the intelligence of a person from within him until his angry deeds multiply and he is plunged into strife and quarrel. Therefore, it is impossible that the wrathful person should be saved from great sins. And so did Elijah say to Rabbi Judah : “Fall not into a passion and you will not sin” (Berachos 29b). And the Sages said : “By three things is a man known” (Eruvin 65b) and one of them is his anger, for when a man is angry his true nature can be recognized. If his wrath is stronger than his wisdom and he does things in the moment of his anger without regard to his wisdom, then you can see the character of his wrath. But if his wisdom is stronger than his anger and he de does not say or do anything when angry that he would not say or do when he is free from anger, then you can see the extent of his wisdom. And the Wise Man said : “Three, the Holy One Blessed be He loves and one of them is he who does not anger” (Pesachim 113b). And our Sages said : “Nor is an impatient person fitted to teach” (Avos 2:5), for because of his great anger, the pupils fear him too much to ask the things of which they are in doubt lest he be wrathful with them. And even when his pupils do ask the impatient teacher questions he has neither the mind nor the patience to explain to his pupils all that is needed to make the matter clear. Then, too, he will answer questions in anger and this the pupils will not understand the matter clearly. As for the pupils, it is their duty even when their teacher is angry with them, to ask their questions and listen carefully and not be hurt by the anger of their teacher nor quarrel with him. Concerning such pupils our Sages taught: “So the forcing of wrath brings forth strife” (Mishlei 30:33). Any pupil whose teacher is angry with him repeatedly but bears the teacher’s wrath in silence will merit discerning between civil and criminal law. And a master said: “There is nothing more difficult than civil and criminal Law” (cf. Berachos 63b).

The angry man does not find favor in the eyes of his fellow creatures; he is in fact hateful in their eyes. And this, his deeds are not received favorably by his fellow creatures. Even if he possesses knowledge of the Torah and has many good deeds to his credit, people cannot learn from him.

The angry man is a burden on his household, who are always compelled to hear his wrath and his complaints, and his temper brings him very near to a calamity, for he casts too much terror on his household. As we learn in the Talmud (Gitin7a) concerning Rabbi Chanina, the son of Gamliel; his household was brought almost to the point of feeding him a piece of meat cut from a living creature.

The wrathful man is not gracious or generous. He is constantly seeking revenge and always bears a grudge. Anger brings a man into quarrels for when he is angry with his companions, they quarrel with him and he quarrels with them. And when there is a quarrel, there is, of course resulting envy and hatred. And you already know the evils of a quarrel, as will be further explained in the chapter on quarrels.

Wrath restrains the heart of a man from all good deeds. For when a man is angry, he is insensitive and has no mercy upon the poor. Concerning the Lord, may He be Blessed, it is said “In anger, remember to have mercy” (Chabakuk 3:2). But this is far from the ways of man.

Anger vitiates the intent of a man in his prayer, and the Divine Presence cannot dwell where there is anger.

The angry man cannot be very wise, for wrath causes reason to flee from the mind, so that he cannot answer as is proper, and he cannot rebuke as is proper, and all his words are not prompted by intelligence. The angry man bars from himself all corrections and rebukes, for no man feels free to reveal his errors and his shortcomings, inasmuch as every man fears him, — fears to tell him the things he does wrong, lest he be wrathful with him. And even if some person should rebuke him, the angry man will not receive correction because of his anger. In general then, an angry man does not acquire any good quality unless he first removes his anger from his heart. Just as the angry man does not accept rebuke from others, so is he not able to administer rebuke to others, for the Torah has said, “You shall surely rebuke your neighbor, and this not bear sin because of his wrongful conduct” (Vayikra 19:17), which means that first you must rebuke him gently, and in private, and with soft speech, pleading with him that you are thinking only of his own good. And then, if you do this, sin will not accrue to you. But if you rebuke your companion right at the beginning, with an angry voice and with wrath, and you shame him, then you are sinning for your companion will not receive correction from you. For this is human nature, if a man comes to his companion with force then his companion will be stubborn and unyielding to him, and will not listen to him. Concerning this the wise man said in Koheles, “The words of the wise are heard gently” (Koheles 9:17), that is to say, the wise man speaks gently.

And you already know the account of Hillel and Shammai (Shabbos 31a) that the three converts to Judaism said concerning them, “The short-temperedness of Shammai wanted to drive us out from the world, however, the modesty of Hillel brought us under the wing of the Divine Presence” As for Hillel, because of his great modesty, no man could make him angry, for he who holds himself back from anger, will acquire the qualities of modesty and compassion, while from wrath comes the quality of cruelty, as it is written : “And my anger shall blaze forth and I will put you to the sword” (Shemos 22:23). And always in the case of anger we find vengeance, “For the Lord’s anger will flare up against you and He will shut up the skies” (Devorim 11:17).

Anger causes impudence in man, and because of anger, he will not yield and will not confess the truth. And the wise man said, “If you want to choose a faithful and good companion, make him angry and if he confesses the truth to you at the moment of his anger, become his friend, but if he does not, then leave him.”

Anger leads to mistakes. Who is a greater man than Moshe, our teacher? Moshe, upon him be peace, was angry in three places, and he made what would generally be termed “mistakes”. As it is said: “And he was angry with Eleazar and with Isamar” (Vayikra 10:16), and it is written : “Why did you not eat the sin-offering in the sacred area?” (Vayikra 10:17). And it is said : “Listen, you rebels” (Bamidbar 20:10) and it is said : “And he struck the rock” (Ib. : 11). And it is said : “Moshe became angry with the commanders of the army” (Bamidbar 31:14), and it is written : “And Eleazar the priest said to the troops who had taken part in the fighting This is the ritual law’ ” (Bamidbar 31:21). Which teaches that Moshe forgot the law (while angry) (Vayikra Rabbah 13:1). And so, you can understand that if these things happened to Moshe peace be upon him, when he was angry, what can happen to fools who are angry! And therefore Solomon said, “Be not hasty in thy spirit to be angry” (Koheles 7:9).

And you must be very careful not to do damage in your anger, for our Rabbis said : “He who rends his garments, breaks his utensils in his wrath and scatters his money should be in your eyes like one who worships idols” (Shabbos 105b). For this is the artful craft of the Evil Desire.

Today he says to a man, “Do this.” And on the morrow he says to him, “Go ahead and serve idols.” And the man goes and serves. This is the reason it is written “There shall not be in you a strange G-d” (Tehilim 81:10). Now which strange G-d can be inside of a man? You must necessarily say, “It is the Evil Desire.” Look and see how the Evil Desire strengthens itself in a man in a time of anger.

Rabbi said : “There are four temperaments : Easily angered and easily pacified; his loss is cancelled out by his gain. Hard to anger and hard to pacify; his gain is cancelled out by his loss. Easily angered and hard to pacify is a wicked man. Hard to anger and easily pacified is a saintly man.”

And these four qualities apply to a righteous man when he grows angry with good people, or because of worldly matters. But if a man finds it difficult to grow angry with people who do wicked deeds, and is easy with them, that is an evil quality, for he appeases the wicked. All the more wicked is the man who easily gets angry with the righteous, and finds it difficult to be angry with the wicked, — who finds it easy to appease the wicked, but finds it difficult to appease the righteous. Such a man is completely wicked.

Even though anger is a very bad quality, nevertheless, a man should conduct himself at times with the quality of anger. For example, when he rebukes the wicked, and when he desires to cause a spirit of awe and respect to dwell on the members of his household, and when he wants to obtain respect and even fear from his pupils. Even he who is angry with the wicked, must weigh the extent of his anger, for Moshe, our teacher, upon whom is peace, said when he spoke wrathfully against Reuben and Gad : “A breed of sinful men” (Bamidbar 32:14). And, therefore, we find that his descendant (the Levite mentioned in Shofetim 18:30) became a priest to idols, and this even though Moshe was angry because he strove for the glory of G-d. Everything requires a proper measure in all a man’s ways. A man should speak carefully how to do the commandments, whether he rebukes out of anger or rebukes joyously.

A man who has the quality of anger, but controls that anger and wrathful manner as though he were not at all subject to temper, concerning such a one it is said : “He that is slow to anger is better than the mighty ; and he that rules his spirit than he that takes a city” (Mishlei16:32). And you must remember that slowness to anger, is one of the Thirteen Attributes which are ascribed to the Creator, may He be Blessed.

The Wise Man said, “He who has his anger in thought only, but restrains it, you can see dignity and glory on his countenance, but he whose anger is not only in his thought, expresses his folly in his features and in his manner.

And this too, said the Wise Man, “He whose anger and wrath are mighty is not too far away from the madness of insane ones, and he who is habitually angry, his life is no life at all” (Pesachim 113b), and he is never happy — and inasmuch as he is never happy, he does not receive the various happenings that come to man with love and with joy, and he does not declare the Justice of G-d, whether the happenings be good or bad, and therefore, he is not able to joyously serve G-d, may He be Blessed.

Now when a man is in the midst of a fast, or in some trouble, then anger dwells strongly in his heart. Therefore at such times he must be particularly careful not to grow angry. Silence nullifies anger and a soft voice nullifies anger, therefore, a man, when he sees his anger growing strong within him, should be silent, or should speak quietly, and should not lift his voice in his anger, for the one who does lift his voice in his anger, will only arouse and stir up that anger, but a quiet voice and silence soothe anger. Another thing he should bear in mind is not to look in the face of a man that is angry with him, but should drop his eyes and speak with him without staring into his face — and this he will cause anger to flee from his heart.

And you should know that the final sum of the intelligence of a man is his ability to govern his anger. As it is said: “It is the discretion of a man to be slow to anger” (Mishlei 19:11). Anger is very close to arrogance and no angry man can escape arrogance. You already know the evils of arrogance. It is proper for a man to be distant from anger, even on a matter where anger is proper he should hold back his impulse and not be angry. A man who is subject to anger should do this right at the outset. When he resolves in his mind that he must not get angry, he must also determine and resolve that he should not feel any humiliation or any insult. Even though he be rebuked or cursed, he should not feel anything and should not concern himself about it.

This is clear, that he who is very impulsive, it would be better for him that he should not feel any insult or offense whatever, and that he should be silent and restrain himself completely rather than be even a little bit angry. For it is impossible for a man who is angry by nature to be angry “just a little”, for he will find in the end that he is unrestrained in his anger. And he who wants to refrain from anger and cast a reasonable awe upon his children and upon his household, or if he is the leader of the community and wants to display anger towards the community in order that they should improve their conduct, what should he do? He must, in order to rebuke them, appear before them as though he were angry, but his mind must be calm just as a man does when he pretends to be angry but really is not angry. And when he does show anger, he should be very careful not to do so when there are poor guests present for they, being very sensitive, will think that he is angry with them. Therefore, he must show himself happy in their presence.

The wise men commanded that one must always remove himself so far from anger as to accustom himself not to feel any humiliation or hurt whatever, even at things which usually cause anger to any man until he completely roots out anger from his heart; This is the best path, and the way of the righteous : “They are shamed, but they do not shame; they hear people speak words of disgrace against them, but they do not retort, they do their deeds of goodness with love and rejoice in G-d’s chastisements.” And concerning them the Scripture says, “And those that love Him are like the sun when he goes forth in his strength” (Shofetim 5:31).
Orchos Tzadikim Chapter 12

What are practical steps to control one’s anger?

השתיקה מבטלת הכעס וגם קול נמוך מבטל הכעס לכן יראה האדם כשכעסו מתגבר עליו שישתוק או ידבר בנחת ולא ירים קולו בכעסו כי המגביה קולו בשעת כעסו אז יתעורר הכעס אבל קול נמוך והשתיקה משתיקים הכעס וגם לא יראה בפניו של אדם שכועס עליו אלא ידבר עמו בלא ראיית פניו ואז יבריח הכעס מלבו
(אורחות צדיקים שער הכעס )

Silence nullifies anger as well as a low voice. Therefore, one should take notice that when his anger is overtaking him that he should be silent or speak softly, and not raise his voice in anger. When one raises his voice when angry, the anger is kindled. However, a low voice and silence, silences the anger. Alternatively, one should not look at the face of the person with whom he is angry, but should speak with him without looking at his face, and then the anger will disappear from his heart (Orchoth Tzadikim, Chapter on Anger).

When someone is angry, should you appease him?

רבי שמעון בן אלעזר אומר אל תרצה את חבירך בשעת כעסו
(משנה אבות פרק ד)
Rabbi Shimon the son of Elazar said: Do not pacify your fellow in the hour of his anger.
(Avos, Chapter 4)

Why was Othniel’s wife called Achsah?

ולמה נקרא שמה עכסה שכל הרואה אותה כועס על אשתו.
(תמורה טז.)
…And why was her name called Achsah? Because whoever saw her was angry with his wife.
(Temurah 16a)
(She was very beautiful; the word עכסה contains the letters: כעס which means ‘anger’.)